<h1>המנהיג דין חפיפה</h1>
<h2>דף סז:</h2>
ופסקי' והלכת' אשה לא תטבול אלא בלילה משום סרך ביתה ואף מיום השמיני ואילך, אבל משום ארייותא או משום גנבי או משום צינה התירו האמוראים כדאמרי' התם, וכל מקום שיש חשש סכנה לדבר או שהמקווה הוא עמוק או רחוק או צריך לתת עליו מים פושרין ולא תיעשה הטבילה היטיב בלילה זולתי ביום מותרת לטבול ביום משמיני ואילך.
וזהו שנהגו הנשי' לשקוע עצמן ג' פעמי' במים לא מפני שצריכה אלא חשו חכמי הדור שמא בפעם אחת לא תטבול יפה את כל גופה תחת המים, ובג' פעמי' אי איפשר שלא תטבול יפה, ויש אומ' לפי שכל דברי חכמים משולשי' במנחות בקציר העומר מגל זו הן ג' פעמי', וכן קופה זו, בשם רבותי' בלוניל. אב"ן.
ירושלמי [פסחים פ"ה הי"א], אין צריך חפיפה אלא לנידה ישראלית אבל לא לכהנת העוסקת בטהרות, בפ' בת' דנידה אמ', שצריך חפיפה סמוך לטבילתה, ואם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה עוד לחוף ולטבול, ואם לאו צריכה לחוף ולטבול ולכך צריך חפיפה כדי שלא יהא דבר חוצץ עליה בשעת טבילתה וכדכתי' ורחץ את כל בשרו במים וגו', כל בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בינה ובין המים, וא"ר יצחק נימא אחת קשורה חוצצת שלש אין חוצצות שתים איני יודע. וכל דבר המקפיד עליו חוצץ, דאמ' ביבמות [ע"ח ע"א] ובנידה [ס"ז ע"ב] דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ, שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ, וגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד [ועל רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד], אבל על מיעוטו שאינו מקפיד לא גזרו. וכל דבר גלד וטיט ובצק הוא חוצץ ואפי' ריבדא דכוסילתא עד תלתא יומין לא חייצא, מיכאן ואילך חייצא. ואע"פ שאמ', אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול, מ"מ טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק באותו מין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה דבאימר לא בדק יפה יפה, ואע"פ שבדק לפני הטבילה את עצמו. אב"ן. אבל רבי' יעקב אומ' דהתם לטהרות אבל לבעלה תלינן לקולא.
ואע"פ שאמרו שצריך סמוך לחפיפה טבילה היכא דלא איפשר שרי כמו אם חל י"ט במוצאי שבת והוא ליל טבילתה וטבילה בזמנה מצוה, כדתנן [שבת קי"א ע"א] כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין בי"ה, חופפת בע"ש וטובלת למוצאי שבת, וכן אם חלו שני ימי' טובים במוצאי שבת וטבילתה בליל י"ט השני חופפת בע"ש וטובלת בליל י"ט שיני אע"פ שנתרחקה הטבילה ב' ימים מן החפיפה.
